"האמור בפרסום/מודעה אינו מהווה ייעוץ כלשהו ו/או המלצה כלשהי והסוכן/הסוכנות/האתר אינם נושאים באחריות כלשהי לתוכן המודעה/הפרסום. כל המסתמך על המודעה או הפרסום עושה זאת על אחריותו האישית
בלבד ומתבקש להתקשר במישרין עם הגוף ששמו נקוב במודעה/פרסום לקבלת מידע מפורט ועדכני".
אביבה מסינג אמנית במלאכת יד ובמגע אנושי
אביבה מסינג היא אישה קטנה וצנועה, ולא מבינה למה דווקא עליה רוצים לכתוב כתבה. היא מעדיפה להראות את פרי עמלה, כמו פרחים צבעוניים מחומרים פלסטיים התקועים באדנית ולספר על הקישוטים אותם עשתה ביום העצמאות למען מקום מגוריה, שֹהם.
לפני שהגיעה ל"ידיד לחינוך", עבדה אביבה בעבודות מגוונות. זמן מסוים עבדה במשרד החקלאות בתחום של פיצוי לחקלאים. אחר-כך עבדה עשר שנים במשרד התחבורה בנושא של ריכוז נתונים ארצי עבור "שיטת הניקוד". בעקבות ילדיה, עם מות בעלה, עברה מחולון לשהם. בשהם מצאה איכות חיים גבוהה והמרחבים והירוק שבסביבתה מעניקים לה אושר.
אביבה מחוברת הכי הרבה לאמנות, ואת אהבתה זו היא מביאה לבית-הספר בו היא מתנדבת מטעם "ידיד לחינוך". היא עושה זאת באמצעות עבודות-יד שונות השופעות צבע.
"המנהלת ביקשה ממני לצייר על אחד הקירות אדניות עם פרחים," היא מספרת, "ובאותו הזמן הייתה בחוץ ילדה שמתקשה להתמודד עם מסגרת הלימודים. הילדה ניגשה אלי וביקשה לצייר גם כן. ביקשתי רשות מן המנהלת, ועבדנו יחד הילדה ואני, זה היה נפלא.".
היא ממשיכה ומספרת על מהות הקשר, "יום אחד אמרה לי הילדה , את יודעת, עוד בבטן של אמא שלי חלמתי עלייך." (היום אותה ילדה לומדת בחטיבת הביניים.) אכן, זוהי אמירה המעידה עד כמה "אימוץ" מעין זה יכול להיות משמעותי עבור השתיים.
אביבה מגיעה פעמיים בשבוע לבית-הספר ובנוסף, גם לאשכול של 5 גני-ילדים.
"בכל מקום מקבלים אותי כל כך יפה ואני מאושרת, " היא קורנת. יחד עם זאת היא מוסיפה, "אני בכלל לא מרגישה שאני עושה משהו מיוחד."
בדבריה היא משבחת את מנהלת בית-הספר ואת הרכזת, זיוה, ומציינת כמה נעים ומתגמל לעבוד איתן.
טוב לפגוש אישה עדינת נפש כזאת הרוצה לפזר צבע ואור לכל מי שזקוק.
כתבה: מירה גל-פאר
צלם: יורם זוסמן
אביבה מסינג היא אישה קטנה וצנועה, ולא מבינה למה דווקא עליה רוצים לכתוב כתבה. היא מעדיפה להראות את פרי עמלה, כמו פרחים צבעוניים מחומרים פלסטיים התקועים באדנית ולספר על הקישוטים אותם עשתה ביום העצמאות למען מקום מגוריה, שֹהם.
לפני שהגיעה ל"ידיד לחינוך", עבדה אביבה בעבודות מגוונות. זמן מסוים עבדה במשרד החקלאות בתחום של פיצוי לחקלאים. אחר-כך עבדה עשר שנים במשרד התחבורה בנושא של ריכוז נתונים ארצי עבור "שיטת הניקוד". בעקבות ילדיה, עם מות בעלה, עברה מחולון לשהם. בשהם מצאה איכות חיים גבוהה והמרחבים והירוק שבסביבתה מעניקים לה אושר.
אביבה מחוברת הכי הרבה לאמנות, ואת אהבתה זו היא מביאה לבית-הספר בו היא מתנדבת מטעם "ידיד לחינוך". היא עושה זאת באמצעות עבודות-יד שונות השופעות צבע.
"המנהלת ביקשה ממני לצייר על אחד הקירות אדניות עם פרחים," היא מספרת, "ובאותו הזמן הייתה בחוץ ילדה שמתקשה להתמודד עם מסגרת הלימודים. הילדה ניגשה אלי וביקשה לצייר גם כן. ביקשתי רשות מן המנהלת, ועבדנו יחד הילדה ואני, זה היה נפלא.".
היא ממשיכה ומספרת על מהות הקשר, "יום אחד אמרה לי הילדה , את יודעת, עוד בבטן של אמא שלי חלמתי עלייך." (היום אותה ילדה לומדת בחטיבת הביניים.) אכן, זוהי אמירה המעידה עד כמה "אימוץ" מעין זה יכול להיות משמעותי עבור השתיים.
אביבה מגיעה פעמיים בשבוע לבית-הספר ובנוסף, גם לאשכול של 5 גני-ילדים.
"בכל מקום מקבלים אותי כל כך יפה ואני מאושרת, " היא קורנת. יחד עם זאת היא מוסיפה, "אני בכלל לא מרגישה שאני עושה משהו מיוחד."
בדבריה היא משבחת את מנהלת בית-הספר ואת הרכזת, זיוה, ומציינת כמה נעים ומתגמל לעבוד איתן.
טוב לפגוש אישה עדינת נפש כזאת הרוצה לפזר צבע ואור לכל מי שזקוק.
כתבה: מירה גל-פאר
צלם: יורם זוסמן
הזמנה להתנדב >