כתבות

מדוע אנו מתנדבים?

התחשבות בזולת? חשק להועיל ולתרום לחברה ולילדיה הזקוקים לעזרה? חיפוש אחר אמת פנימית או חוסר שיש למלאו? הבה ננסה לראות מדוע אנחנו, שהשתחררו זה לא כבר מהצורך לצאת לעבודה מאולצת לפרנסתנו, מדי יום ביומו מחליטים להקדיש מזמננו, ממרצנו ומידיעותינו, ללא כול תמורה כספית או חומרית, ומצטרפים ל"ידיד לחינוך" כדי לסייע בלימוד ובחינוך ילדים.

לדעתי, מעשה ההתנדבות נובע מצורך פנימי. ההתנדבות מקנה מימד חדש ואמיתי יותר לחיים. ההתנדבות נעשית מתוך בחירה חופשית, מתוך רצון להועיל ולהקדיש זמן לתלמידים. להקנות להם את כל אשר אנו  לא זכינו לקבל בילדותנו, הן  משום היותנו בני דור השואה, והן משום שנרדפו בארצות המוצא שלנו. אחדים מהמתנדבים מאוכזבים מהבינוניות ומהאכזריות של חברה תחרותית המשאירה מאחור את החלשים שבקרבה, חברה שאין בה עד סולידריות. אחרים, משום שנטוע בהם הצורך לתת ולתרום. הידיעה שהתלמידים הם כחומר ביד היוצר וכי עדיין יש אפשרות להשפיע על אישיותם, על עתידם ועל מקומם בחברה, ולעתים גם לשנות את מר הגורל מעודדת אף היא את ההתנדבות.

לכל המתנדבים תכונה משותפת: הצורך להועיל, להקדיש תשומת לב לאלה שהמזל לא האיר להם פנים.
ההתנדבות נובעת מהצורך המודע או הבלתי מודע לתקן את הסיפור האישי של עצמנו, סיפור שנפגם איפה שהו בילדותנו. אבל אין שום פגם בכך, נהפוך הוא, נצליח לשנות בתנאי שנזכור שאנחנו שם עבור התלמידים שבכיתה. לא די ברצון הטוב כדי להית מתנדב מוצלח ומועיל. אנחנו צריכים מידה רבה של הקשבה, של אמפטיה ובעיקר סבלנות והתמדה, ובתכונות אלה ניחנו רוב המתנדבים שלנו. 
ההתנדבות ב-"ידיד לחינוך" מאפשרת קשר אמיתי שלא תמיד ניתן לחוותו במקום העבודה, ולעתים, עבור אחדים מהמתנדבים, אף לא בתוך המשפחה. בבית הספר, עם התלמידים, המסכה נופלת, הקשר שלי עם ילדי כיתה ה' או ו' הוא עמוק ואמיתי. המתנדבים שלנו אהובים על התלמידים. כל מתנדב חוזר לביתו עם תחושה של עושר פנימי. עבר עליו יום ללא קבלת שכר, ללא מלחמה על דרגה, אך עם הרבה סיפוק והנאה, עם תחושת אושר פנימי שרק הנתינה מסוגלת להקנות.

עמותת "ידיד לחינוך" מתברכת במאות מתנדבים ומתנדבות שהם הגאווה שלנו, והיד – וגם הלב – עדיין נטויים!

כתב מיכאל אדם מקבוצת באר שבע